"אחרי החגים יתחדש הכל…"

חוזרים ל"שגרה", אחרי החגים וקיים רצון להתחדשות ולריענון גם בהתנהלות הבית, בפרט בתקופה המשונה שאנו חיים בה.
בטור הקודם, דברנו על ניהול זמן אפקטיבי המסתמך על סדר קדימויות ערכיות אישיות על בסיס תכנון שבועי (ולא יומי).
ישנה שיטה נוספת להתייעלות ולחסכון בזמן והיא האצלת סמכויות. שיטה זו תאפשר לך להשקיע את זמנך וכוחותייך בדברים החשובים לך יותר. זה ניכר בעיקר בבית כשאנחנו מעוניינות בשיתוף פעולה מצד הילדים ו/או בני הזוג שלנו.
בדרך כלל, אנו מעדיפות לתת הוראות ברורות ומדויקות כיצד יש לבצע את המטלה כיוון שכך אנו מבטיחות את התוצאה ובנוסף נדמה כי לכאורה זה יותר קל ודורש פחות זמן. לעתים, אנו אפילו מוותרות לגמרי על בקשת העזרה ועושות את הנדרש בעצמנו. במקרה כזה, בו אנו מגדירות לצד השני בדיוק כיצד על המטלה להיעשות, התוצאה נשארת באחריותנו ולמעשה לא הסרנו מעצמנו שום עול. חסרון נוסף בהאצלה מסוג "תלך תביא" הוא שנדרש מאתנו להיות

כל הזמן עם היד על הדופק ולבדוק בכל שלב אם הביצוע מתאים לדרישותינו.
חשבי, על כמה אנשים אנחנו יכולות לפקח?!
אם נרצה באמת להגדיל את התפוקה, נעדיף האצלת אחריות שמתמקדת בתוצאות ולא בשיטות. היא מאפשרת לצד השני לבחור את דרך הביצוע ומעבירה לו את האחריות לתוצאות.
בשונה מהאצלת "נער שליחויות", כאן יש צורך להשקיע זמן רב בהבנה הדדית ברורה ובמחויבות מראש.
דבר ראשון, יש להגדיר מה התוצאה המדויקת הרצויה, אבל חשוב להימנע מלהסביר איך להגיע אליה אלא להשאיר את האחריות בידי האחר.
מאידך, רצוי למנות את המכשולים הצפויים בדרך למילוי המטלה ולציין מה לא לעשות. בנוסף, יש להתייחס לכל מה שעומד לרשותו לצורך מילוי המשימה. כמו כן, צריך להציב לוח זמנים ולבקש דיווח.
ייתכן כי עולה על דעתך כעת כי אלו רעיונות טובים אבל בפועל הם אינם פשוטים כל כך. את בהחלט צודקת! זה דורש מאמץ, זמן וסבלנות שמשתלמים לטווח הרחוק, כאשר הדבר המשמעותי ביותר הוא לתת אמון מלא ביכולת של השני.
אחד הזיכרונות הבולטים שנחקקו בי הוא כאשר באחד ממקומות העבודה בהם הועסקתי, המנהלת הראשונה שלי זרקה אותי למים כשהכניסה אותי לבד למשמרת: היו לי הרבה פרפרים בבטן, אבל בגלל שהיא האמינה בי, אני האמנתי בעצמי שאני מסוגלת. אותו הדבר קרה לי כשמורת

הנהיגה אמרה לי: "זהו את יכולה לנהוג לבד!". כמה כח יש במילים האלו!
נחזור לפן המעשי: איך עושים את זה?
הדרך הפשוטה היא לגשת לשיחה מסודרת עם הילד או בן הזוג. אדגים כאן את השלבים הרצויים בפניה לילד, וכמובן שניתן לבצע התאמות לאדם מבוגר.

• תחילה, מומלץ מאד לשאול אותו מתי יהיה לו נוח לשבת אתך. הכיני שתיה ועוגה לשיחה הזו והסבירי לו בדיוק מה את רוצה שהוא יעשה ומה התוצאה לה את מצפה (לדוגמה שעל רצפת החדר לא יהיה שום חפץ). שימי לב לא להגיד לו איך לבצע את המטלה.
• כדאי להבהיר לילד מתוך אילו ערכים מגיעה דרישתך, למשל: את רוצה לחנך אותו לסדר וניקיון שהם ערכים חשובים בעיניך.
• שאלי אותו כמה זמן הוא חושב שזה ייקח ותבדקו ביחד באיזו שעה הכי מתאים לו.
• הציעי לו כלים או מצרכים שהוא עשוי להזדקק להם.
• הציעי את עזרתך.
• בקשי ממנו לדווח לך ולהראות לך את החדר המסודר או כל תוצאה אחרת, אם זה ילד קטן. אם הילד גדול, אני ממליצה לסמוך על הדיווח שלו ולא ללכת לבדוק, כמו שאמרנו קודם: אמון, אמון, אמון!
• עכשיו החלק שבלעדיו רק מלאכים יגידו אמן: הילד צריך להרוויח משהו מהמאמץ שלו ועליך להציע לו תגמול, בדמות פרס או זכות (למשל ללכת לישון קצת יותר מאוחר). פשוט שאלי אותו מה יעודד אותו לעשות את המטלה בשמחה ובהתמדה. במידה והוא לא מילא את תפקידו, לא לפחד לקחת ממנו זכות וכמובן לא לתת לו שום פרס.
• מידי פעם, הזמיני אותו שוב לשיחה בה תשאלי אותו איך הולך ואם הוא זקוק לעזרה או כל דבר אחר. הקשיבי לקשיים שהוא פוגש. הרעיפי מילים טובות שתמיד עוזרות ומדברנות לעשיה.

כעת, משקיבלת את הכלים לבניית יומן שבועי ולהאצלת סמכויות, נותר לך לרצות להפוך למנהלת של ביתך ולא לעשות בעצמך את כל המטלות.
אני מאחלת לך הצלחה  ומזמינה אותך להתייעצות אישית בה נוכל לשוחח ולהתאים עבורך כלים מעשיים להתפתחות וצמיחה. הייעוץ ניתן בעברית ובצרפתית.