נעים מאד, שמי חגית ביאליסטוקי, עולה וותיקה מצרפת, הגעתי לארץ בגיל 18 ללא הורי. מיד אחרי אולפן קיץ אינטנסיבי, התחלתי ללמוד לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה העברית.

כמו כל ההתחלות, זה היה מאד קשה אבל הרצון שלי לחיות בארץ ולהשתלב בצורה מקסימלית גבר על כל קושי.

אחרי לימודי התואר, נישאתי לדב, עולה חדש מאורוגואי ויחד הקמנו משפחה ברוכת ילדים בירושלים.

היופי שבמשפחה גדולה זה הגיוון: כל ילד הוא אישיות שאין דומה לה, כל אחד עולם ומלואו. החכמה היא לספק לכל אחד את הצרכים הפיסיים אבל בעיקר את הצרכים הנפשיים שהוא זקוק להם.
יותר ממה שגידלתי אותם, הילדים גדלו אותי! ההכרות הקרובה עם כל "טיפוס" העשירה אותי וקבלתי תובנות רבות.
במקביל להקמת המשפחה, עבדתי במעבדות רפואיות במשך שנים רבות בהן רכשתי כושר אנליטי ויכולת ירידה לפרטים.
אולם, עם הזמן, ההנאה מהעיסוק שלי הלכה והצמצמה, הרגשתי שאני לא מממשת את הפוטנציאל שלי.
ככל שהשחיקה וחוסר שביעות הרצון גברו, כך המוטיבציה ירדה: הייתי במצוקה תעסוקתית שהשפיעה על מכלול חיי. עצבות ותחושת ריקנות הציפו אותי, דבר שהורגש גם בבית.
השינוי התבקש והייתי מוכרחה להמציא את עצמי מחדש.
החיפוש העצמי היה ארוך ומייגע אבל כדאי ביותר.
גיליתי שיש לי צורך להיות משמעותית ולתרום לאחר. גיליתי שחשוב לי להיות עצמאית. הבנתי שאני צריכה להתקדם ולהיות מאותגרת מבחינה מקצועית.
למרות שהחלום שלי היה גנוז עמוק, הצלחתי להוציא אותו לאור ולהגשימו.