נתחיל בתפילה שתהא זו שנת בריאות וברכה לכל אחת ואחת ולכל עם ישראל כולו.
האם חשבת איך את רוצה שתראה השנה הבאה? האם יש לך מטרות ברורות או שאת נמצאת במערבולת של פעילות ועובדת קשה מאד? האם שאלת את עצמך פעם האם המרוץ הזה אפקטיבי?
בפעם הקודמת, הצגתי את ההרגל הראשון שסטיבן קובי מציע בספרו "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" והוא להיות פרואקטיבי!
ההרגל השני מתחבר מאד לבואה של השנה החדשה והוא: "צפה את הסוף מראש". האמת היא שהרעיון הזה הוא מאד יהודי ומופיע בפיוט "לך דודי" של ליל שבת: "סוף מעשה במחשבה תחילה".
כל דבר שמתרחש בחיינו הוא למעשה פרי יצירה מנטלית ויצירה פיזית. ברור לנו שלפני בנית בית, חובה לתכנן ולשרטט היטב  תכנית בניה מפורטת כפי שמובן שלפני יציאה לטיול, קובעים יעד ומתכננים את המסלול. בצורה דומה האסטרונאוטים מתאמנים שוב ושוב בהדמיה לפני טיסתם לחלל וכך הם מגיעים מוכנים למשימה.
מכאן, בהקבלה לחיי היום יום, שאם לא נדאג לאופן שבו יראו החיים שלנו, אנחנו נחייה על פי סדרי עדיפויות של האחרים או שהנסיבות וההרגלים יכתיבו את תסריט חיינו.
ומה הוא הכלי שיאפשר לנו לתכנת את מסלול חיינו? הדמיון!
את יכולה לדמיין את עצמך ואת בעלך חוגגים 50 שנות נישואין או לראות בעיני רוחך את עצמך יוצאת לפנסיה. אלו אירועים רחוקים שמסמלים סיום של פרק כלשהו בחיים
בדקי עם עצמך בדמיון: איך הגעת למה שהגעת? אילו ערכים הובילו אותך לשם? איזה עקרונות ליוו אותך כל הדרך?
למעשה, אחת הדרכים לאיתור הדברים החשובים לנו ביותר, היא לדמיין שחיינו עומדים לפוג.
באותו רגע אנחנו מביטים על חיינו בפרספקטיבה אחרת. לעניות דעתי, תקופת הקורונה גורמת לנו לתת משקל לדברים העקרוניים יותר, בדומה לאנשים הנמצאים מול אסון או אבל כבד ומתחילים לחשוב מה באמת חשוב להם.
אם יתאפשר לך לקחת פסק זמן מהמרוץ, נסי להיכנס לרוגע והרפיה ובעזרת הדמיון, תכתבי, פשוטו כמשמעו, הצהרה אישית: מה חשוב לך ומה משימתך בכל תחום (עצמך, משפחה, חברים, עבודה…). כתבי לפרטי פרטים, לאן בדיוק את רוצה להגיע ואיזה בן אדם את רוצה להיות.
ברגע שיש לך כיוון ומטרה, הכל הרבה יותר ברור ואת מבצעת את תפקידך בשמחה ובצורה מקסימלית
כדוגמה, לפניך הצהרת כוונות אישית של אחת המתאמנות שלי וכך היא כתבה:
בבית: אני אמא מסורה, אוהבת, מקשיבה, מבינה את נפש ילדי, חכמה עם הומור, מפנקת וחמה ונותנת מקום לכל אחד מבני הבית. מטרתי לגבש את המשפחה באמצעות ארוחות משותפות
והשראת אווירה נעימה ושמחה ולהנחיל לילדי ערכים כגון אהבת התורה, העם והארץ דרך דוגמה אישית של אם בישראל.
בזוגיות: להיות החצי השני של בעלי, "עזר כנגדו", לעודד אותו ולפרגן לו, לתת לו כח להתמודד עם קשיי החיים ולעשות הכל לשמירת שלום הבית.
ברמה האישית: נאמנות לקב"ה ולערכי התורה יחד עם הרחבת האופקים והעשרת השכלתי הכללית. לעשות חשבון נפש, לתקן את חסרונותיי ולהישאר בענווה.
ברמה החברתית: אני חברה  נאמנה המחפשת לגרום לשמחת חיים אצל החברות. נותנת טיפים להצלחתן ועוזרת בכל פרויקט. אני אוזן קשבת למצוקתן ותומכת בתקופות מצוקה. אפשר לסמוך עלי.
ברמה המקצועית: אני גננת אימהית, רגועה וחייכנית המעניקה חום ואהבה יחד עם הנחלת ערכי התורה והמוסר, מספקת רגעים של כייף לילדים בזכות פעילויות מגוונות. אני חרוצה ואפשר לסמוך עלי. אני גמישה ומכבדת את רצון הורי הילדים. נותנת מעל ומעבר.
אנחנו כבר לא נהיה תלויים באנשים אחרים ובנסיבות ומרכז חיינו יהיה איתן ומוצק.
אז מה נשאר לעשות? לשבת בקשט עם כוס קפה, דף ועט ולכתוב את מה שעקרוני עבורך. זה לא קורה ביום אחד וצריך לזקק את ההצהרה אבל תתחילי.
בטור הבא, נדבר בעזרת ה', על ההרגל השלישי: עקרונות הניהול העצמי.
שיהיה לכולנו כתיבה וחתימה טובה, נפגש שנה הבאה!