שלום חברות!
אני מקווה שאתן מרגישות טוב ומחזיקות מעמד ברוח התקופה…
רגע לפני שנעבור להרגל הרביעי של סטיבן קובי ("אני מנצח/ אתה מנצח"), עלינו לבחון את טיב היחסים שלנו עם האנשים האחרים.
בוודאי שמעתן על המושג "חשבון בנק הרגשות".
"חשבון בנק הרגשות" הוא מטאפורה מרשימה למערכות יחסים שמתארת את מידת האמון שנבנה ביננו. במילים אחרות זוהי הרגשת הביטחון שיש לנו במחיצתו של אדם אחר. כמו בחשבון בנק, את מה שמפקידים וחוסכים, אפשר למשוך! (וכידוע, להיות במינוס לא רצוי בשום פנים).
למשל, אם מפקידים בחשבון הרגשות שלנו אדיבות, טוב לב, כנות ומחויבות כלפי השני, רמת האמון ביננו גוברת, התקשורת קלה, מיידית ואפקטיבית יותר.
גם ההפך הוא הנכון; התנהגות מזלזלת, תגובתיות יתרה, התעלמות, מעילה באמון, איום או התנשאות יגרמו למשיכת יתר בחשבון הרגשות ורמת האמון תשקע. כתוצאה מכך, המתח יחליף את השלווה, מאבקי כח הופכים ללחם חוקים וכל זה מלווה בזהירות רבה עם כל מילה שנאמרת. מצב מסוג זה כמוהו כהליכה בשדה קוצים!
לדוגמא בקשר הנישואין, אם לא נשמור על הפקדות חוזרות ונשנות, הנישואין יתמוטטו חס וחלילה. במקום הבנה עמוקה וספונטנית ותקשורת מגוונת, הולכים היחסים ונעשים מאולצים ובמקרה היותר גרוע אף מגיעים לעוינות והתגוננות, קרבות, סירוב לדבר, התכנסות רגשית ורחמים עצמיים. כל מה ששומר על המסגרת הם הילדים, הלחץ החברתי או השמירה על הדימוי העצמי. לצערנו הרב, לא פעם היחסים אפילו מסתיימים ברבנות.
דווקא במסגרות בעלות הפוטנציאל הגבוה ביותר ליחסים עשירים, מאושרים, מספקים ופוריים נדרשות הפקדות תמידיות והשקעות קבועות.
הדבר נכון במיוחד לגבי מתבגרים בבית. ריבוי שימוש בשפת ה"ת" ("תעשה, תזרוק את הזבל, תסדר את החדר…") הינו מתכון בטוח למשיכות רבות ולהורדת רמת האמון של המתבגר בהוריו. לא נתפלא אם הוא לא יקשיב לעצותינו בקבלת החלטות חשובות בחייו. לשמחתנו, אפשר להפוך את המצב ולהביא למאזן חיובי בתנאי שנתחיל להפקיד בחשבון מערכת היחסים. מה יקרה אם נביע מעט חיבה? נציע לו עזרה כשהוא עובד על פרויקט? נשב אתו על גלידה? נזכור שההפקדה החשובה ביותר היא הקשבה פשוטה בלי שיפוט, בלי הטפות ובלי להשליך את סיפורינו על סיפורו (כשהייתי בגיל שלך…) המתבגר צריך להרגיש שאנחנו מקבלים אותו כאדם כשלעצמו ושאכפת לנו ממנו. המינוס מצטמצם והחשבון תופח! כמובן שזה תהליך איטי ולא תמיד נראה תגובות מידיות למאמצנו אבל הסבלנות משתלמת. זהירות! משפטים כגון " אחרי כל הטובה שהרעפנו עליך והקורבנות שהקרבנו, איך אתה יכול להיות כפוי טובה שכזה?" עלולים לקלקל את כל הטוב שאי פעם עשינו.

נרחיב מעט בנושא ההפקדות:

ההפקדה החשובה ביותר שהיא גם המפתח לכלל ההפקדות היא הבנת הזולת.
כדי לדעת אם מה שאנחנו חושבים כהפקדה נתפס בעיני השני גם כהפקדה, עלינו להכיר אותו ולהבין מה חשוב בעיניו. לדוגמה, הבן הקטן שלך מפריע בשיא התעסקותך בפרויקט דחוף בגלל דבר שבעינייך חסר ערך. איך תגיבי? ברוגע או בעצבנות? אבל אם הילד חשוב בעינייך יותר מהפרויקט (סדר קדימויות- ראה הרגל 3) בקלות, תגלי הבנה כלפיו ותתייחסי אליו בכבוד: זו הפקדה משמעותית!
הפקדה נוספת הינה תשומת לב לדברים הקטנים– אותות חיבה, מחוות קטנות, נימוסים, הבעת כבוד.
גם עמידה במחויבות הינה הפקדה חזקה. אין משיכה עוצמתית מאי קיום הבטחה. בפעם הבאה שתבטיחי, לא יאמינו לך. עצה טובה הינה להמעיט בהבטחות ואם הבטחנו, יש לעשות את כל המאמצים על מנת לקיים את ההבטחה. אם לא עמדנו בה, חשוב להסביר מה הסיבות ולהתנצל.
ציפיות לא ברורות ביחסי אנוש יגרמו לאי הבנות, לאכזבות ולחוסר אמון. לכן, תאום ציפיות הכרחי לא רק במקום עבודה
אלא בכל מערכת יחסים ובמיוחד במצבים חדשים. האומץ, המאמץ והזמן הנדרשים משתלמים וממיסים כל התנגדות.
יושר אישי הינו בסיס ותנאי ליצירת אמון וכל המאמצים שלנו לא יעזרו אם פינו וליבנו לא יהיו שווים. דרך טובה לקנות את אמונם של האחרים הינה נאמנות למי שאינו נוכח (שמירת סוד, אי הבעת ביקורת מאחורי גבו…)
התנצלות כנה היא הפקדה בחשבון, הטעות היא טבעית ויש להודות עליה. אך זהירות: התנצלויות חוזרות אינן אמינות ונחשבות למשיכה.
כשאוהבים אחרים באמת ובתמים, בלי חשבון, אנחנו עוזרים להם להרגיש את ערכם הפנימי והביטחון העצמי שלהם הולך וגדל. מאידך כשאנו עושים תנאים וחישובים, הם נכנסים לעמדת התגוננות והתמרדות ואין הם עצמאים ואינן חיים את חייהם במלואם. המפתח הוא בהפקדות: הפקדות קבועות של אהבה בלי תנאי.
מוגש באהבה ללא תנאי!
בע"ה בשבוע הבא נמשיך אל ההרגל הרביעי…