הגענו להרגל החמישי של סטיבן קובי לאנשים אפקטיביים במיוחד.
לפני שנמשיך, נחזור על ההרגלים שכבר למדנו:
הרגל 1: היה פרואקטיבי: כלומר תיזום, תבחר בתגובה מודעת המתבססת על ערכים ואיננה תוצאה של תנאים חיצוניים.
הרגל 2: צפה את הסוף מראש: הבנה בהירה של יעדי החיים מן ההתחלה.
הרגל 3: קביעת סדר קדימויות: ניהול זמן על פי ערכים.
הרגל 4: אני מנצח/אתה מנצח: ראית החיים כמפעל שיתופי ולא כזירת תחרות.
 
ההרגל החמישי: בקש להבין…ואחר כך להיות מובן מתייחס למיומנות תקשורת הדוגלת בהקשבה לא כטכניקה אלא ככלי להבנה אמיתית של הזולת.
בדרך כלל אנו מבקשים להיות מובנים תחילה ומרבית האנשים מקשיבים מתוך כוונה להשיב ולא במטרה להבין.
 
אחת הסיבות העיקריות לאי יכולתם של הורים להתקרב לילדיהם היא החקירה התמידית: "איך הולך? מה חדש? איך בבית ספר? מה התוכניות שלך?" התשובות לשאלות אלה מצטמצמות בדרך כלל למילה אחת או שתיים: "סבבה, לא משהו מיוחד, בסדר, לא יודע". הילד לא נפתח אלינו ולא משתף אותנו בשום דבר בניגוד לשיחות האין סופיות עם החברים שלו!
זו התוצאה של הרגלי התקשורת אוטוביוגרפיים שלנו: בלי משים, אנחנו נוהגים להתקיף אותו בעצות שלנו וב"אמרנו לך" כל פעם שהוא חושף את עצמו.
כמה אנחנו מוגבלים כשאנחנו מסתכלים על מישהו במשקפיים של עצמנו!
ההבנה האמפטית לא מתרכזת רק בהבנת המסר והדברים הנאמרים, היא גם מבקשת לקלוט את הרגשות דרך העיניים והלב. באמצעות הפעלת האינטואיציה, נצליח לחוש את השני, להיכנס לראשו ולליבו.
הקשבה מסוג זה מעניקה לאחר מרחב פסיכולוגי: הצורך החיוני להיות מובן, לקבל אישור וחיזוק, לקבל תוקף ולזכות בהערכה מתמלא. יתרה מזו, היא   מאפשרת לו לעבד את מחשבותיו ורגשותיו בכך מביאה ריפוי מסוים אצל הזולת.
יש לתקשורת מעין זו יכולת לחולל שינוי הן ביחסים והן בבן השיח שלנו. לרוב, הוא יגיע לשורש הבעיה ויפתור אותה בכוחות עצמו.
אם הוא לא יצליח, הוא יבקש  לשמוע את דעתנו ואת עצותינו מתוך ניסיוננו בחיים.
זו השקעה אדירה בחשבון בנק הרגשות.
מה ניתן לעשות?
ארבע מיומנויות יעזרו לנו להתקדם ולו במעט לעבר ההקשבה האמפתית:

1. חזרה על התוכן- זו ההקשבה המשקפת או הפעילה הגורמת לנו להקשיב לתוכן הדברים הנאמרים. לא נדרש מאמץ מוחי, רק נחזור על המילים היוצאות מפיו של האחר ללא הערכה וללא חקירה, לא יעוץ ולא פירוש.
2. ניסוח מחדש של תוכן הדברים- לתת ביטוי במילותינו למשמעות הדברים ששמענו.
3. שיקוף רגשות- תשומת לב להרגשת השני " אתה ממש מרגיש מתוסכל" ופחות לתוכן.
4. ניסוח מחדש ושיקוף רגשות: גם שיקוף תוכן וגם שיקוף רגש.

המיומנות הרביעית מביאה לתוצאות מפליאות! המחיצה בין מה שקורה פנימה לבין מה שנאמר נעלמת ומופיעה זרימה מנשמה אחת לשנייה. האימון המלא שנוצר הוא המפתח לתקשורת גלויה ללא חשש לשיפוטיות.
כל זה יקרה בתנאי שהרצון שלנו להבין נובע מכנות אמיתית ואיננו תכסיס.
עצה טובה הינה להתנצל כאשר הגבנו מתוך האוטוביוגרפיה שלנו "אני מצטער לא ניסיתי באמת להבין אותך".
כמו כל דבר חשוב, ההקשבה האמפתית מצריכה זמן. לא נדחף, ננהג בסבלנות ובכבוד.
אין ספק שזו השקעה משתלמת כי אנשים בכלל וילדים בפרט רוצים נואשות שיבינו אותם וכשהם מרגישים שמטיבים אתם, הם מחזירים בכפלים.
ככל שנטיב להבין את השני, תגדל הערצנו והערכתנו כלפיו והוא ירגיש שעמדתנו כלפיו חיובית: הנה עוד סיבה לתקשורת פתוחה ולא הססנית ומסוגרת.
יתרון נוסף להקשבה אמפטית היא מניעת הבעיות: מרביתן אינן מספיקות להתפתח ומחוסלות לפני שצצות בזכות ההבנה והתקשורת הטובה בינינו.
נכון שכאשר אנו משתמשים בהקשבה אמפטית אנחנו הופכים להיות מושפעים בעצמנו וכאן נשתמש בביטחון העצמי שפיתחנו (או בדרך לפתח).
מצד אחד הרצון להבין דורש התחשבות, מצד שני הרצון שיבינו אותנו דורש אומץ, רמת דיוק גבוהה ויושר אישי בהצגת הדברים. האנשים צריכים לחוש שאנחנו מאמינים באמת ובתמים ברעיונות שלנו.
אחרי שמנינו את כל היתרונות של המיומנות הזאת, אין מה לחכות! אפשר ליישם כאן ועכשיו!
נקדיש זמן לילדנו, אחד על אחד, נקשיב ונבין אותם, נכנס לנעליים שלהם.
נקשיב לבן הזוג שלנו וננסה להבין איך הוא רואה את העולם ( אפשר לעשות משחקי תפקידים).
אשמח לשמוע מכם אם הצלחתם ליישם ואם ראיתם תוצאות.